דחיית תביעה לסעד ע"פ החוק למניעת אלימות במשפחה

1.         מונחת בפניי בקשה למתן סעד עפ"י החוק למניעת אלימות במשפחה.

2.         הבקשה הוגשה ביום 5.3.08 ע"י האישה כנגד בעלה ושלושת אחיו.

3.         ביום בו הוגשה הבקשה, ניתן צו הגנה על ידי חברי, כב' השופט דאוד מאזן, במעמד צד אחד, מכוחו נאסרה כניסתם של המשיבים לבית שבכפר עראבה, בית בו התגוררה המבקשת והמשיב 1 (בעלה), קודם לפרוץ הסכסוך.

4.         אין מחלוקת, כי הצדדים התגוררו יחד  בבית שבעראבה, מאז נישואיהם, תקופה של כ- 7 שנים, עד יום 24.1.08.

5.         ביום 24.1.08, ועקב החשדות אשר עלו אצל הבעל, המשיב 1, בדבר בגידתה כביכול של המבקשת, נאלצה המבקשת לעזוב את הבית ועברה להתגורר בבית הוריה שבדיר-חנא.

6.         מאז ועד היום, תקופה של כחודש וחצי, מתגוררת המבקשת בדיר חנא.  בתקופה זו ניסתה המבקשת פעמיים לבקש צו הגנה בביהמ"ש השלום בעכו, אך למעט צו אשר ניתן במעמד צד אחד לימים אחדים ובוטל לאחר מכן, לא הורחקו המשיבים או מי מהם מהבית.

7.         מכל מקום, מאז שניתנה החלטה אחרונה בבימ"ש שלום בעכו, בה נדחתה בקשת המבקשת לצו הגנה, ביום 25.2.08 ועד אשר פנתה המבקשת בבקשה הנוכחית, שוב  חלפה תקופה של למעלה משבוע ימים, במהלכה המשיכה להתגורר בדיר חנא.

8.         יוער גם, כי לטענת המשיבים, כפי שפורטה בתצהיר תשובתו של המשיב מס' 1, הבית אשר שימש כמעונם של הצדדים קודם לפרוץ הסכסוך, אינו ביתם הוא, אלא שייך לאחיו הגדול עלי.  לבקשתו של האח עלי, אף הוצא בביהמ"ש השלום בעכו צו הגנה ביום 5.3.08 כנגד המבקשת במעמד צד אחד האוסר עליה להכנס לבית הנ"ל.  לא ברור מה עלה בגורל ההליך הנוסף הנ"ל ובאם צו זה בתוקף.

9.         מכל מקום, ב"כ המבקשת לא ביקשה לחקור את המשיב על תצהירו ולא הוגשו לתיק ראיות כלשהן לתמיכת טענת המבקשת בדבר התנהגותם האלימה של המשיבים או מי מהם כלפיה.

10.        גם מהתסקיר אשר הוגש לתיק בפתחו של הדיון, מטעם פקיד סעד של עראבה, תסקיר מיום 12.3.08, לא ניתן לדלות כל הערכה בסוגיית המסוכנות, ומלבד טענות הצדדים ובעיקר כוונותיו של המשיב 1, אין בו דבר אשר יוכל לתרום להבנת הרקע לבקשה ו/או להערכת המסוכנות הנשקפת למבקשת.

11.        על מנת להעניק סעד על פי החוק למניעת האלימות, מחוייב המבקשת להראות כי המשיבים או מי מהם  נהגו בה באלימות, כל זאת בסמוך לפני הגשת הבקשה (סעיף 3 (1) לחוק).  המבקשת לא הצליחה לעמוד במשימה זו.

12.        החוק למניעת האלימות נועד לתת מענה מיידי לקורבנות אלימות, או לאנשים, אשר לשלומם או לבטחונם נשקפת סכנה ממשית מיידית מהתנהגותם של בני משפחה אחרים.

13.        אין החוק עוסק בסוגיות קנייניות והסעד המוענק על פיו מתעלם  לרוב מסוגיות הבעלות על הבית אשר בין קירותיו מבוקשת ההגנה בפני בן משפחה אלים.

14.        כמו כן ועם כל ההערכה לערך השוויון של נשים בכלל בחברה ושל נשים מהמגזר הערבי בפרט, טענה אשר הועלתה על ידי ב"כ המבקשת, איני סבורה כי החוק למניעת אלימות נועד למטרה זו. ברור, כי כתוצאה מהגנה על קורבנות אלימות שהם נשים, מושגת בעקיפין המטרה של קידום מעמדן השוויוני בחברה. דא עקא: החוק אינו נוקט בלשון מגדרית, וקורבן אלימות יכול ויהיה גבר או אישה וכך גם בן משפחה האלים. אלה ואלה זכאים לחוס בצילו של החוק ולהנות מהסעדים המוענקים על פיו, במקרים מתאימים בהם מוכחת התשתית העובדתית המתאימה.

15.        שומה על ביהמ"ש, בבואו ליתן סעד על פי החוק, לראות לנגד עיניו את הסוגייה לשמה חוקק החוק והיא הגנה על בן משפחה באופן  שתובטח לו קורת גג בטוחה.

16.        במקרה שבפניי, מזה חודש וחצי מובטחת למבקשת קורת גג בטוחה. יכול וקורת גג זו גורמת לעוול במישור הקנייני או במישור הזכויות האישיות של המבקשת על פי הדין האישי החל, הוא הדין השרעי. אך כאמור, אין להשתמש בחוק למניעת אלימות לתיקון עוול זה.

17.        סוף דבר:

הבקשה נדחית, הצו אשר הוצא ביום 5.3.08 - יבוטל.

18.        איני סבורה כי זהו המקרה  בו ראוי להשית על המבקשת הוצאות עפ"י ס' 11 לחוק, שכן אין המדובר בבקשה קנטרנית כל ועיקר.